"איך נחוג יום חג בתפאורה כל כך פשוטה?"


השמש מאירה פניה היום, ומנגד הרוח מתחרה עימה מי היא השלטת בשמיים. עצי הגן נהנים מקרני השמש המלטפות, ומצד שני משתלבים עם משבי הרוח ואינם מתנגדים לתנועתם.

עצים שונים יש בעולם.
חלקם גבוהים אך צרים. חלקם נמוכים אך רחבים.
 חלקים מנסים להתפרס על פני מרחב גדול, ולעומתם אלה המצטמצמים ברוחם, אך שואפים להגיע מעלה מעלה ככל האפשר.
חלקם עליהם משוננים. חלקם עליהם פרוסים. חלקם עליהם חלקים, ומנגד לחלקם עלים מחוספסים.
אך דבר אחד משותף לכולם. לכולם יש שורשים. כל עץ ועץ חייב את אותה תמיכה פנימית, עמוקה, עמוק בלב האדמה בכדי להגיע ולמלא את מלוא יכולותיו.

חודש שבט צועד ומתקדם לקראת יום חגו – טו' בשבט – יום חגם של העצים. מראה העצים העומדים בשלכת ולצידם מראה העצים בעלי העלים, אך מחוסרי הפירות מעלים תמיהה – "היכן בגדי החג שלכם?" "היכן פריחתכם הריחנית והקסומה?" "כבר נאספו פירותיכם הברוכים מענפי העצים?" "איך נחוג יום חג בתפאורה כל כך פשוטה?"

התשובה לכך מופיעה בגמרא: "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטים מעתה" (מסכת ראש השנה י"ד, ע"א).
כלומר, התאריך נקבע לא בתחילת עונת הגשמים ואף לא בעת הפריחה או בזמן הבשלת הפרי. התאריך נקבע לאחר שנספגו הגשמים כראוי ועלה השרף בעץ. העץ נמלא לחלוחית, סם-חיים וחיוניות, והוא מוכן להוציא את פירותיו. מאותו יום מונים לו שנה חדשה. עידן חדש!

כך גם אנחנו. בתוכנו נמצאים הכלים והכוחות לפרוץ ולהשיג את רצונותינו. עלינו רק לדעת לזהות אותם וללמוד להשתמש בהם. בסדנה החדשה שלי "הנעה פנימית" נוכל לעשות זאת. נלמד לזהות בתוכנו את השורשים, את הכוחות ואת אותם מרכיבים שיעזרו לנו להתקדם הלאה ולצמוח לכל כיוון שנרצה, ומאותו רגע להתחיל לספור שנים חדשות של הצלחה וצמיחה.

אל תשכחו להשקות ולעדור את מסתרי נפשכם באהבה ואמונה ביכולתכם.

מוזמנים לעיין בבלוג שלי בכל עת, למצוא את אותם השורשים שעזרו לי להאחז ולצמוח מהקרקע גם ברגעים מאתגרים, ולפרוח בעזרתם גם כן.


יום מלא שמחה, חום ואמונה בדרך.
שלכם
דורית

מוזמנים להגיב ולשתף בחוויות שלכם ממשבי הרוח שבחוץ (וגם אלה שבפנים...).

האם חוני שכח לצאת מהמעגל?


"פעם אחת, איש אחד בעיר אחת צייר מעגל אחד.
נכנס האיש האחד למעגל האחד, וביקש מריבונו של עולם שירחם על בניו..."
זו הפתיחה לגירסה המודרנית לסיפור 'חוני המעגל' המופיע במסכת תענית בתלמוד הבבלי.

מזג האוויר הסוער מעלה תהיות לגבי אותו חוני. עומדים ומוחאים אנו כפיים בהשתאות מניצחונו הסוחף של מפלס הכינרת, לעומת זאת בעוד רגע יש להתייצב בפתח גני הילדים ובתי הספר ומחפשים אנו את אותו הגלשן שיעזור לנו לצלוח את הנהר הזורם בפתחם. אולי שכח חוני לצאת מהמעגל?

שכחנו מעט מהו שבוע שבו הגשם מופיע ברציפות.
זכור לי בילדותי כיצד היינו רצים בגשם מבית הספר. יוצרים תחנות ביניים בין בנייני הרחוב ותחנות האוטובוס, מביטים אז בגשם הנוטף, מעלים באפנו את ניחוחו. היום אם נראה אדם הולך בגשם ואפילו מטרייתו בידו נרחם על חסרונו. חסרון הרכב הממונע שישמור עליו מפני הטיפות הגדולות. אנו רגילים ליום גשום אחד בשבוע מקסימום שלושה ימים. לפתע מתייצב הגשם ואינו מרפה מספר ימים רצופים, והחזאים מגדילים לעשות ומבטיחים לנו ש"הגרוע מכל" עוד בדרך.

אותם לחשושים שנשמעים בין הקרובים לנו: "מתי יגיע הקיץ?", "מתי יעלם האפור?", "מתי יפסק כבר הגשם?" מחדדים את התחושה המתפשטת, שמזכירה לי משפט שלמדו בנותיי הקטנות בגן הילדים: "מה שיוצא אני מרוצה". אנו הגדולים נוטים יותר ויותר בשנים האחרונות לטעות ולהכריז: "מה שיוצא אני לא מרוצה". כשאין גשם שואלים אנו "למה", וכשיש גשם שואלים אנו "כמה". עלינו לבדוק את האמת הפנימית שלנו לגבי מידת הכרת הטוב שיש בתוכנו. האם אנו מסוגלים לראות את הברכה שבגשם גם אם נרטבו גרבינו חס וחלילה, אם נמחצה מכוניתנו מעץ שקרס, את הברכה לאדמת הארץ הזו, לאוויר שאנו נושמים בה, לימות, לאגמים, לצומחים, למתועשים, למזון, לחיים, להווה ולעתיד, או שאנו ממאנים לאמץ את צבע השמיים כצבע פנינו ומפנים אור מאיר לסובבים אותנו?

ענה יפה הרב שרלו על שאלה שהופנתה אליו באתר מורשת לגבי התפילה למניעת עצירת גשמים:
"לפיכך, אנו נישאר נזקקים לגשם עוד זמן רב.
לא זו בלבד, אלא שהבצורת מחד גיסא וירידת גשמים מאידך גיסא גם יוצרות תחושה של הסתר פנים וקרבת אלוקים (בהתאמה), ויש להבחין בין שמיים זועפים לשמיים מאירים פנים בירידת גשמים. על כן, אני מאוד מזדהה עם התפילה, ומתכוון בה במלוא מקומה." 

בסדרת ההרצאות "לעלות על נס" שאני מעבירה, הקהל מגלה שעם כל הקושי שחווים בזמן ההתמודדות בכל מצב, קטן כגדול, פשוט כמורכב, קשה או קשה פחות, ניתן לזכות לזהות את הארת הפנים, ולזכות להיות מרוצים גם כשקשה מעט.

מוזמנים לעיין בבלוג שלי בכל עת, לחפש את הטוב העולה על גדותיו כאותם נחלים המלאים היום בגשם המבורך, ולהתמלא מהם גם כן.
יום מלא שמחה, ציפייה והגשמה
שלכם
דורית

מוזמנים להגיב ולשתף בחוויות שלכם מטיפות הגשם הקסומות המשקות ומצמיחות את הטוב שבעולם.


 - לכתיבת תגובה

מחשבה על הסדנאות שלי...


בני בן ה – 4 חזר ביום שישי האחרון עם ספר קצר ומיוחד ביותר מגן הילדים.
אני מביאה אותו כאן לפניכם:

זרע של גזר / רות קראוס, קרוקט ג'ונסון, תרגם: יהודה אטלס

ילד קטן טמן באדמה
זרע של גזר.

אימא שלו אמרה:
"אני חוששת שזה לא יגדל."

אבא שלו אמר:
"אני חושש שזה לא יגדל."

אחיו הגדול אמר:
"זה לא יגדל."

יום-יום הילד ניכש
את העשבים שצמחו מסביב,
והזליף מים על האדמה.

ושום דבר לא גדל.

ושום דבר לא גדל.
כולם אמרו לו
שזה לא יגדל.

אבל הוא המשיך כל יום
לנכש את העשבים מסביב
ולהזליף מים על האדמה.

ואז יום אחד,

הגזר גדל.

בדיוק כמו שהוא
ידע שיקרה.

*
לאחר סיום קריאת השורות הקצרות אך העמוקות של ספר זה ביום שישי בסלון ביתנו, בני בן ה – 4 סיים לאכול את התפוח האדום והמתוק שהגשתי לו. הוא שלה מתוכו גרעין אחד קטן קטן. "אני הולך לשתול אותו בגינה. בטח יגדל לי עץ תפוחים גדול גדול" הוא אמר.

אני שתקתי...
לכל המאמינים בעצמם, לכל החולמים את חלומם, לכל המגשימים את חזונם- "גזר יפה לבריאות".

אני האמנתי בעצמי. חלמתי את חלומי. ואף על פי שחליתי, הצלחתי "לקום" בחזרה והיום אני אישה בריאה, חולמת ומגשימה. מתוך הכוח הטמון בסיפור זה ומתוך הכוח שמצאתי בעצמי, היום אני מעבירה סדנאות לצמיחה והתפתחות אישית תוך שימוש באותם כלים שבהם השתמשתי בזמן המאבק במחלת הסרטן.

מוזמנים להיכנס לבלוג שלי בכל עת, לחפש את הכוח הטמון, ולהצמיח יחדיו את עצמנו, סביבתנו ועולמנו.
יום מלא שמחה, ציפייה והגשמה.
שלכם
דורית

מוזמנים להגיב ולשתף בחוויות שלכם מהספר המוצלח הזה, בזרעי חלומות שטמנתם או מצאתם, שליתם או גידלתם.