"אני
מזמינה את אוריה להתפלל תפילה מעומק הלב"
אוריה ויהלי אוחזות בחבל ונעמי קופצת.
היא מזמינה את חבריה לתחרות תפילות.
כך החלה אתמול אחת הסצנות בהצגה לכבוד
ערב אמהות ובנות של בתי השנייה.
בסצנה התחרו הילדים תוך כדי קפיצה
בדלגית איזו תפילה היא "הכי" שווה, ואיזו תפילה מתקבלת בשמים.
תמימות של ילדים שעסוקים בשאלות
שמטרידות אף אותנו המבוגרים.
אוטוטו חנוכה, וזה עתה התחלנו את סבב המסיבות
במוסדות החינוך. אתמול בחטיבת הביניים, ביום שישי בגן טרום חובה וביום ראשון בגן
חובה. מזל שבתיכון ובפעוטון לא מזמינים אותנו ההורים.
אז מהי באמת תפילה מעומק הלב?
תפילה האומרת תודה על כל מה שיש לי, והבקשה שטוב
זה רק ימשיך ויתעצם?
תפילה של ילד המבקש דבר פעוט כמו כדור
חדש?
תפילה הכוללת בתוכה בקשות ענקיות לכל
כלל עמו ישראל?
או אולי תפילת שחרית "רגילה"
הנאמרת לאחר ארגון הילדים, ארוחת הבוקר ושליחתם לגני הילדים?
בעצם, כל התשובות נכונות, וכמובן שיש
עוד הרבה תשובות לשאלה זו.
תפילה היא אחד הביטויים העיקריים של
האמונה. אותו כוח שיש בידינו להשפיע, להודות ולשנות את הקורה לנו.
אותו מקום של בחירה לנסות להשפיע על
אירוע שלא אנחנו בחרנו בו. אותה אמונה שיש בידינו את הכוח להתייחס למציאות מנקודת
מבט אחרת. מנקודת מבט של ציפייה לטוב, להצלחה, לשינוי בתוצאה וכן הלאה.
אז בעוד רגע, רק קצת, כשנדליק את נרות
החנוכה אצלנו בבית, נתבונן היטב בלהבה מפזרת האור ונבקש, כל אחד ואחת, על כל
הדברים החשובים לנו והנצרכים לנו. המחמירים יכולים להקדים ולעשות זאת כבר היום.
לעצור רגע לבקש ולהודות על כל הטוב שיש לנו ועל כל השפע שעוד נקבל.
יום מלא אור וקיבול תפילות.
שלכם- דורית.
