| היום הראשון לחופש האמיתי של הילדים.
נגמרה הקיטנה, ומשעות הבוקר המוקדמות אנו עסוקים בפעילות פנאי ובידור. רק שאחד הבנים החליט שהמוטו של יום ראשון הוא: "מה שיוצא אני לא מרוצה". בכי, יללות וקיטורים על כל פעילות ועל כל המשחקים. ברגע נוסף של כעס עזב הוא הכל ונכנס מתחת לשולחן. בקשה אחת ודרישה נוספת ליציאתו "מהמחבוא" לא הועילו, ולכן החלטתי לממש פתגם סיני עתיק (חחח): "אם אינך יכול להילחם בהם, הצטרף אליהם". תוך שנייה הצטרפתי לזאטוט מתחת לשולחן. חיוך מופתע קיבל את פניי, הן לתגובה כזו הוא לא התכונן. "אז מה יהיה?" שאלתי. "אתה מתכוון להעביר את כל החופשה מתחת לשולחן?". כנראה שהרעיון להישאר מתחת לשולחן כל כך הרבה זמן הבהיל אותו, ותוך רגע הוא יצא, והצטרף לפעילות הביתית. לחיי הנצחונות הקטנים, הרעיונות הגדולים והנשימות העמוקות שנצטרך להשתמש בהם בחופש הזה.  |
 |
לחיי הניצחונות הקטנים
כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק...
| הוא נולד בשבוע 35 של ההריון.
תינוק במשקל תקין למזלו, אך רגיש לסביבה ולמגע. בוכה בכל תנוחה ובכל מצב. צרחות הנשמעות ברחבי בניין המגורים והשכונה. מעט רוגע התקבל ברגע שהוחלף התמ"ל החלבי בצמחי, אך חוסר השקט והרגישות למגע המשיכו. כל פתק מהחולצה ומהמכנסיים הוסר באדיקות. תמיד מבקש הוא נעל סגורה עם גרביים, בכדי למנוע מכל משב רוח שהוא ללטף רגליו העדינות. אנו לא וויתרנו. גם כשביקש להתרחק ולמנוע חיבוק ונשיקה אנו התעקשנו: "אנחנו עוטפים אותך באהבה, עטוף גם אותנו". חיבוק קצר, נשיקה קטנטנה. כך יום ועוד יום. עוד רגע חולפים להם 6 שנים, זה הקיץ הראשון שהוא מקפץ לו לעבר הקיטנה נעול בסנדלים, ובפתח הדלת הוא מבקש: "אמא חיבוק"... שיהיה לך יום נפלא ילד שלי. ואתם מוזמנים ללמוד מכך על עצמכם - ברוב המקרים כדאי שלא לוותר... דורית.  |
|
הירשם ל-
רשומות (Atom)