חיסרון המוביל ליתרון.

יומיים לאחר יום האישה הבן לאומי ושישה ימים לאחר פורים,
אסתר המלכה עדיין מלווה אותי. משום מה משנכנס אדר כולנו משתדלים
להרבות בשמחה, וברגע שפורים עובר כולם שמחים שתוקף הציווי עבר. אך לא כך הדבר. אנחנו עדיין בחודש אדר, והציווי להרבות בשמחה עדיין תקף. איך באמת נעשה זאת? איך נוכל להמשיך ולהחזיק את אותה השמחה שליוותה אותנו בשבועיים האחרונים. לכך יש לנו 3 עצות נפלאות. הראשונה: לא לתת ליצר הרע להוביל אותנו ליאוש. גם כשטיפה אנו נופלים ברוחינו, נקבל החלטה ונעלה את עצמינו למעלה. השניה: נתחבר לקדושה, לתפילה ולתורה כי המחיים אותנו ומשמחים אותנו. והעצה השלישית: לאזן בין הרוח לחומר. לא להגזים ברוחניות בלי להתייחס לצורכי העולם הזה ומצד שני לא להימשך רק אחרי תאוות העולם הזה ולשכוח את הרוח. ואיך כל זה קשור לאסתר? אסתר היתה יתומה. אביה נפטר, כשאמא היתה בהריון איתה, ואימה נפטרה בלידתה. המהר"ל מפראג אומר שדווקא מתוך החיסרון הגדול של הבדידות וחוסר השייכות של אסתר, היא הצליחה לממש את כל כוחותיה, ולהפוך לאותה מנהיגה שהצילה את עם ישראל. החיסרון הוביל ליתרון. על כל הדברים האלה ועוד שוחחנו ביום ראשון האחרון בסלון של     בטקס הפרשת חלה לרגל יום האישה הבין לאומי. אם גם אתם מעוניינים בתוכנית מרגשת ומלאת תוכן לאירוע שלכם, אל תהססו ליצור איתי קשר.
יום נפלא
דורית שמיאן – טקסי הפרשת חלה לאירועים.
052-8205908

מתוך כאב.

אם תפנה אליך אישה, שתבקש טקס הפרשת חלה עבור חולה בסרטן, האם תסכימי לערוך טקס שכזה?
את השאלה הזו שאלה אותי היועצת העסקית, שישבה איתי בפגישת עבודה. השאלה לא היתה מנותקת וקנטרנית, השאלה נגעה בנקודה אישית שלי, הקשורה להיסטוריה הרפואית שלי.
לפני 13 שנה חליתי בסרטן בלוטות הלימפה וב"ה החלמתי. היועצת העסקית רצתה לבדוק עד כמה אני אמיצה להתמודד עם אירועים, שיש להם השפעה רגשית על ההתנהלות העסקית שלי.
עצרתי לרגע לחשוב ולבדוק את אותה נקודה, שבמהלך השנים האחרונות ניסיתי לכסות את אותה הנקודה בכיסויי הגנה בכדי לא להזיל דמעה מכל איזכור של המילה סרטן.
התשובה שעניתי לה היתה: "עד עכשיו עוד לא נתקלתי בכזאת בקשה, ברגע שזה יקרה אני אודיע לך".
לא עבר שבוע שלם וקיבלתי טלפון ממירב: " היי דורית, נכחתי בערב שהנחת בנהריה, ואני רוצה לערוך ערב אצל אמא שלי". "בשמחה" אמרתי. פתחנו יומנים, תיאמנו תאריכים, ורגע לפני ניתוק השיחה שאלתי אותה, כפי שאני שואלת תמיד האם יש נושא מיוחד, שהיא רוצה שנתמקד בו בערב. באותו הרגע השאלה שנשאלתי שבוע קודם קיבלה תשובה. "אמא קיבלה את ההודעה שהיא חולה בסרטן. אנחנו רוצים לערוך ערב לרפואתה" אמרה מירב.
הגעתי לבית חמים ומטופח, שהתאספו בו כ- 20 נשים, בנות משפחה וחברות של אם המשפחה. הערב כלל תוכנית מקיפה בסגולות וברכות לרפואתה השלמה, ובנוסף הבנות קיבלו הכוונה והסבר מה התפקיד שלהן במעגל העוטף את האם בדרך ההחלמה.
ההתרגשות היתה בשיאה, הדמעות זלגו כמים, אך הערב הסתיים בריקודים לצלילי מוזיקה ישראלית במטבח הבית.
שנזכה לשמוע בשורות טובות בכל רגע ורגע.