את השאלה הזו שאלה אותי היועצת העסקית, שישבה איתי בפגישת עבודה. השאלה לא היתה מנותקת וקנטרנית, השאלה נגעה בנקודה אישית שלי, הקשורה להיסטוריה הרפואית שלי.
לפני 13 שנה חליתי בסרטן בלוטות הלימפה וב"ה החלמתי. היועצת העסקית רצתה לבדוק עד כמה אני אמיצה להתמודד עם אירועים, שיש להם השפעה רגשית על ההתנהלות העסקית שלי.
עצרתי לרגע לחשוב ולבדוק את אותה נקודה, שבמהלך השנים האחרונות ניסיתי לכסות את אותה הנקודה בכיסויי הגנה בכדי לא להזיל דמעה מכל איזכור של המילה סרטן.
התשובה שעניתי לה היתה: "עד עכשיו עוד לא נתקלתי בכזאת בקשה, ברגע שזה יקרה אני אודיע לך".
לא עבר שבוע שלם וקיבלתי טלפון ממירב: " היי דורית, נכחתי בערב שהנחת בנהריה, ואני רוצה לערוך ערב אצל אמא שלי". "בשמחה" אמרתי. פתחנו יומנים, תיאמנו תאריכים, ורגע לפני ניתוק השיחה שאלתי אותה, כפי שאני שואלת תמיד האם יש נושא מיוחד, שהיא רוצה שנתמקד בו בערב. באותו הרגע השאלה שנשאלתי שבוע קודם קיבלה תשובה. "אמא קיבלה את ההודעה שהיא חולה בסרטן. אנחנו רוצים לערוך ערב לרפואתה" אמרה מירב.
הגעתי לבית חמים ומטופח, שהתאספו בו כ- 20 נשים, בנות משפחה וחברות של אם המשפחה. הערב כלל תוכנית מקיפה בסגולות וברכות לרפואתה השלמה, ובנוסף הבנות קיבלו הכוונה והסבר מה התפקיד שלהן במעגל העוטף את האם בדרך ההחלמה.
ההתרגשות היתה בשיאה, הדמעות זלגו כמים, אך הערב הסתיים בריקודים לצלילי מוזיקה ישראלית במטבח הבית.
שנזכה לשמוע בשורות טובות בכל רגע ורגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לכל שאלה, תגובה או בקשה ניתן להשאיר כאן הודעה. בברכה, דורית.