ירדתי מהרכבת והלכתי אחר גל האנשים.
לא היה ברור לי מאיזו יציאה אני אמורה לצאת לקראת מקום
המפגש.
חשתי מבולבלת, אך עם זאת מלאת התרגשות לקראת הבאות.
היום הוא היום בו נפגשתי עם דקלה מור לצילום סרטון שיווק
בוידאו וראיון עסקי לפרסום העסק שלי. זהו סרטון שזכיתי בו בתחרות "הסיפור
האישי שמאחורי העסק שלך" שדקלה ערכה בפייסבוק.
בתור תושבת פריפריה נאמנה, ההגעה לתל אביב הרגישה
כנפילה ממסע רגוע על גבי ענן רך לעבר קלחת רוחשת וגועשת של פעילות ותנועה. כל כך
הרבה אנשים, כבישים רחבים מלאי צמתים ומכוניות. רעש חזק המושך את תשומת ליבו של כל
עצב ועצב בגוף.
לשמחתי פגשתי בדרך אדם מיוחד, הרצל שמו, שהסביר לי איך
להגיע לכתובת המדויקת, מתוך אהבת הזולת ואכפתיות כלפי האחר.
אישית, אני אוהבת מאוד את השקט של הרחוב הרוגע לאחר
צלצול פעמון בית הספר בשעה 8:00. עת הרחוב אוסף כוחות לשעות הצהריים, ולמשחק
הילדים בגני השעשועים ברחבי העיר. בתל אביב התחושה היא שהזמן עף. עף על כנפי
המהירות והזריזות שבהם פועלים האנשים. מעין תחושת דחיפות, שאם לא נספיק עכשיו לא
נספיק לעולם.
יש משהו מעודד בתחושה זו. לא לקפוא על השמרים, להמשיך
לפעול, ליזום ולהתקדם לשם השגת יעדים בחיים. אך אני אומרת ומייחלת לכולנו שנלמד
לפעול להשגת מטרותינו מתוך שקט פנימי כמו השקט שיורד על רחובות עירי.
מעניין מה אתם מעדיפים? את העיר הגדולה או הקטנה
והאינטימית?
יום נפלא
שלכם-
דורית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לכל שאלה, תגובה או בקשה ניתן להשאיר כאן הודעה. בברכה, דורית.