| ביום מאחד כמו היום אין אנו מבדילים בין מוצא, דת ולאום.
כולנו אחים לאותו כאב. אתמול בערב נשארתי עד השעות המאוחרות של הלילה לצפות באירועי ערב יום הזיכרון. כל כך הרבה צער וגעגועים. יום אחד בשנה המאגד בתוכו כאב כה רב, ולעתים בלתי נתפס. ואותן המשפחות, משפחות גיבורות המתמודדות יום יום, שעה שעה עם הכאב, עם העצב ועם החוסר. איך אפשר לנחם אם בוכיה בגעגועיה לבנה או בתה שלא ישובו? איך ניתן לעודד אב שכול, שכלפי חוץ נראה כי עולם כמנהגו נוהג אך בפנים החלל עצום? דבר אחד מבקשת אני, שיהיה בכם את הכוח להתעטף באהבתנו ובהוקירותינו את תרומתכם. לא לשווא נפלו בנינו. יהי זכרם ברוך.  |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לכל שאלה, תגובה או בקשה ניתן להשאיר כאן הודעה. בברכה, דורית.