חיסרון המוביל ליתרון.

יומיים לאחר יום האישה הבן לאומי ושישה ימים לאחר פורים,
אסתר המלכה עדיין מלווה אותי. משום מה משנכנס אדר כולנו משתדלים
להרבות בשמחה, וברגע שפורים עובר כולם שמחים שתוקף הציווי עבר. אך לא כך הדבר. אנחנו עדיין בחודש אדר, והציווי להרבות בשמחה עדיין תקף. איך באמת נעשה זאת? איך נוכל להמשיך ולהחזיק את אותה השמחה שליוותה אותנו בשבועיים האחרונים. לכך יש לנו 3 עצות נפלאות. הראשונה: לא לתת ליצר הרע להוביל אותנו ליאוש. גם כשטיפה אנו נופלים ברוחינו, נקבל החלטה ונעלה את עצמינו למעלה. השניה: נתחבר לקדושה, לתפילה ולתורה כי המחיים אותנו ומשמחים אותנו. והעצה השלישית: לאזן בין הרוח לחומר. לא להגזים ברוחניות בלי להתייחס לצורכי העולם הזה ומצד שני לא להימשך רק אחרי תאוות העולם הזה ולשכוח את הרוח. ואיך כל זה קשור לאסתר? אסתר היתה יתומה. אביה נפטר, כשאמא היתה בהריון איתה, ואימה נפטרה בלידתה. המהר"ל מפראג אומר שדווקא מתוך החיסרון הגדול של הבדידות וחוסר השייכות של אסתר, היא הצליחה לממש את כל כוחותיה, ולהפוך לאותה מנהיגה שהצילה את עם ישראל. החיסרון הוביל ליתרון. על כל הדברים האלה ועוד שוחחנו ביום ראשון האחרון בסלון של     בטקס הפרשת חלה לרגל יום האישה הבין לאומי. אם גם אתם מעוניינים בתוכנית מרגשת ומלאת תוכן לאירוע שלכם, אל תהססו ליצור איתי קשר.
יום נפלא
דורית שמיאן – טקסי הפרשת חלה לאירועים.
052-8205908

מתוך כאב.

אם תפנה אליך אישה, שתבקש טקס הפרשת חלה עבור חולה בסרטן, האם תסכימי לערוך טקס שכזה?
את השאלה הזו שאלה אותי היועצת העסקית, שישבה איתי בפגישת עבודה. השאלה לא היתה מנותקת וקנטרנית, השאלה נגעה בנקודה אישית שלי, הקשורה להיסטוריה הרפואית שלי.
לפני 13 שנה חליתי בסרטן בלוטות הלימפה וב"ה החלמתי. היועצת העסקית רצתה לבדוק עד כמה אני אמיצה להתמודד עם אירועים, שיש להם השפעה רגשית על ההתנהלות העסקית שלי.
עצרתי לרגע לחשוב ולבדוק את אותה נקודה, שבמהלך השנים האחרונות ניסיתי לכסות את אותה הנקודה בכיסויי הגנה בכדי לא להזיל דמעה מכל איזכור של המילה סרטן.
התשובה שעניתי לה היתה: "עד עכשיו עוד לא נתקלתי בכזאת בקשה, ברגע שזה יקרה אני אודיע לך".
לא עבר שבוע שלם וקיבלתי טלפון ממירב: " היי דורית, נכחתי בערב שהנחת בנהריה, ואני רוצה לערוך ערב אצל אמא שלי". "בשמחה" אמרתי. פתחנו יומנים, תיאמנו תאריכים, ורגע לפני ניתוק השיחה שאלתי אותה, כפי שאני שואלת תמיד האם יש נושא מיוחד, שהיא רוצה שנתמקד בו בערב. באותו הרגע השאלה שנשאלתי שבוע קודם קיבלה תשובה. "אמא קיבלה את ההודעה שהיא חולה בסרטן. אנחנו רוצים לערוך ערב לרפואתה" אמרה מירב.
הגעתי לבית חמים ומטופח, שהתאספו בו כ- 20 נשים, בנות משפחה וחברות של אם המשפחה. הערב כלל תוכנית מקיפה בסגולות וברכות לרפואתה השלמה, ובנוסף הבנות קיבלו הכוונה והסבר מה התפקיד שלהן במעגל העוטף את האם בדרך ההחלמה.
ההתרגשות היתה בשיאה, הדמעות זלגו כמים, אך הערב הסתיים בריקודים לצלילי מוזיקה ישראלית במטבח הבית.
שנזכה לשמוע בשורות טובות בכל רגע ורגע.

איך הגעתי לכאן?

כשחושבים על ריח הלחם המתפזר בבית במהלך האפייה, נזכרים בזכרונות של בית חם ואוהב, של אמא חובקת ושל אותו הטעם של הלחם הטרי והחם הנמצא בפה. אין ספק שלהנות מהריח הזה כל פעם מחדש כשאני נהנית בעבודה שלי, זהו בונוס שאין כמוהו.

לא, אינני אופה, ואיני עובדת במאפייה או בקונדטוריה. שמי דורית שמיאן, ואני עורכת טקסי הפרשת חלה באירועים. הכל התחיל לפני כשנה וקצת. לאחר 13 שנות הוראה החלטתי שמיציתי. החלטתי שאני רוצה ומעדיפה לנהל אורח חיים רגוע, ללא לחץ, שאוכל לאסוף את הילדים מהגן ומבית הספר בנחת, ולהעביר איתם את אחר הצהריים בכיף בבית. גם את הילד בן השנה הוצאתי מהמשפחתון ונהניתי מכל רגע. במהלך אותה השנה ילד נוסף הצטרף למשפחה, וזכיתי לתקופת פריחה נשית ללא לחץ של עמידה ביעדים ונהלים, ובלי צורך להוציא את הגוזל הקטן בגשם סוער למשפחתון, אלא הוא נשאר איתי בבית עד גיל שנה. כמו שאמרתי נהניתי מכל רגע, אך הבן החדש והג'ינג'י דרש שירותי הפעלה 24/7 ואת חבורת בני גילו, ולכן בגיל שנה הוא נכנס למשפחתון מקסים ואוהב.

כאן התחלתי לחפש את עצמי. אישה בת 36 עם תואר ראשון ושני, עם שנים של ניסיון בתחום ההוראה, מה עושים מכאן? ניסתי לעסוק בתחום של יעוץ לנשים חולות סרטן. ב"ה לפני 13 שנה חליתי בעצמי והבראתי, וחשבתי שאוכל לסייע לנשים אחרות שהיו במצבי. במשך שנה התקשתי מאוד עם הנושא. הרגשתי שאני נשאבת למקום שלא מתאים לי, ולכן בהתיעצות עם חברה, עלה הרעיון של הנחיית טקסי הפרשת חלה לאירועים. מייד החלו להזמין אותי לאירועים, ומאז אני שם. נהנת לצאת בשעות הבוקר או הערב להנחות עוד טקס במסיבת בת מצווה במסיבת רווקות, במסיבת יום הולדת או בכל אירוע עם סיבה משלו. אז אם את מעוניינת לשמוע עוד פרטים עליי או על האירועים שאני עורכת, התקשרי עוד היום.

יום נפלא

דורית שמיאן

טקסי הפרשת חלה לאירועים

052-8205908

קבוצת תמיכה לנשים המתמודדות עם הסרטן.

כשחליתי בסרטן מיהרתי להצטרף לקבוצת תמיכה של עמותת ח.ס.ן.
עמותה נפלאה, עשיה ברוכה ואנשים קסומים, שעזרו לי להתמודד.

היום, שתים עשרה שנים אחרי, וברגע קסום של תחילת שנה אני מתרגשת להוביל פתיחה של קבוצת תמיכה
לנשים בלבד: נשים חולות סרטן, בנות זוג של גברים חולים ואמהות לילדים חולי סרטן.

ולמה אני פונה אליכם?
לצערנו, היום כל אחד מאיתנו מכיר, שמע או יודע על אדם המתמודד עם המחלה הזו.
אודה לכם מאוד שתעבירו את המידע לאותם נשים שקבוצה זו תתרום להם ולכל המשפחה.
קבוצה שתסייע לכל המשפחה להתמודד עם האתגר הגדול,
ולעבור את ההתמודדות עם איכות חיים גבוהה יותר.

בהמשך יופיע מידע לגבי הקבוצה ופרטי התקשרות .
יש חובת רישום מראש, וכמובן מספר המקומות מוגבל.

תודה לכם אנשים יקרים על כל העזרה.
שנה טובה.
שלכם,
דורית.

פרויקט של שנתיים הגיע לסיומו, ואני תורמת שיער.

שנתיים ימים התעקשתי להאריך שיער ארוך. 
גם בימים החמים והקרים, 
גם בימים שהתרבו הקשרים, 
וגם בימים שהנשירה הטבעית כמעט ושברה את ההחלטה. 

ברוך השם עמדתי במשימה, 
והיום שנתיים אחרי גזרתי את הצמה הארוכה, 
שתשלח לארגון "זכרון מנחם", 
ומשם תעבור לשמש כשיער באחת הפאות שתימסר לחולת סרטן שתרצה בה. 

בברכת רפואה שלמה לכולנו. 
המשך יום נפלא 
שלכם - דורית.

שמחה וסליחה מתוך אהבה

ראש חודש אלול היום.

החודש האחרון לפי לוח השנה העברי.

חודש שבו אנו ממקדים את עיקר מאמצינו בתשובה וסליחה.

חשיבות גדולה היא לתשובה משמחה,

כי בכוחה של שמחה לשבר חומות.

כך גם הסליחה.

בכוחה לנקות את כל המכאובים והנושאים הלא פתורים בין בני אדם ובין האדם לבוראו.




במיוחד אנשים הסובלים ממחלות שונות, כגון מחלת הסרטן -

צריכים הם לאזור כוחות רבים בשביל לחייך כל בוקר, לשמוח על כל נקודת אור קטנה בחייהם.

לפעמים צריכים הם גם לסלוח. לסלוח לעצמם וגם לסובבים אותם.

השמחה והסליחה מתוך אהבה משמעותיים הם וקריטיים ביותר בתהליך הריפוי.




שנזכה כולנו לחודש טוב, בשורות טובות, ישועות ונחמות.

באהבה רבה

דורית .

לחיי הניצחונות הקטנים

היום הראשון לחופש האמיתי של הילדים. נגמרה הקיטנה, ומשעות הבוקר המוקדמות אנו עסוקים בפעילות פנאי ובידור. רק שאחד הבנים החליט שהמוטו של יום ראשון הוא: "מה שיוצא אני לא מרוצה". בכי, יללות וקיטורים על כל פעילות ועל כל המשחקים. ברגע נוסף של כעס עזב הוא הכל ונכנס מתחת לשולחן. בקשה אחת ודרישה נוספת ליציאתו "מהמחבוא" לא הועילו, ולכן החלטתי לממש פתגם סיני עתיק (חחח): "אם אינך יכול להילחם בהם, הצטרף אליהם". תוך שנייה הצטרפתי לזאטוט מתחת לשולחן. חיוך מופתע קיבל את פניי, הן לתגובה כזו הוא לא התכונן. "אז מה יהיה?" שאלתי. "אתה מתכוון להעביר את כל החופשה מתחת לשולחן?". כנראה שהרעיון להישאר מתחת לשולחן כל כך הרבה זמן הבהיל אותו, ותוך רגע הוא יצא, והצטרף לפעילות הביתית. לחיי הנצחונות הקטנים, הרעיונות הגדולים והנשימות העמוקות שנצטרך להשתמש בהם בחופש הזה.